החלטה בתיק ת"א 22322-04-12

1. בפני בקשה להבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן "חוק הפלת"ד").

2. המשיב נפגע בתאונת דרכים ביום 1.07.09.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, ובעקבותיה נקבעה למשיב ביום 30.06.10 נכות צמיתה בשיעור של 10%, לפי סעיף 37(5)א' לתקנות הביטוח לאומי, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי.

ערר שהגיש המשיב על שיעור הנכות הצמיתה, נדחה ע"י ועדת הערר ביום 10.11.10.

3. לטענת המבקשת, נפלו פגמים מהותיים בהליך בפני המל"ל. הרופא שישב בועדה הרפואית ואשר קבע את נכותו של המישב, ד"ר ברנשטיין, הוא אותו רופא שטיפל במשיב במסגרת קופת חולים ומכיר אותו ואף הינו רופא המשפחה שלו.

מוסיפה וטוענת המבקשת, כי המשיב לא גילה לועדה רפואית את עברו הרפואי כאשר לא ענה במסגרת טופס התביעה לקביעת נכות מעבודה, על השאלה אם סבל בעבר ממגבלות דומות.

עוד טוענת המבקשת, כי הוועדה לא היתה ערה לרשום בתיקו הרפואי של המשיב, אשר כולל תלונות וטיפולים בבעיות בגב ובע"ש צווארי, נוסף לבעיות בכתפיים ובידיים כאשר במסגרת תביעתו בפני המל"ל, ציין המשיב את המגבלות והכאבים מהם הוא סובל הכוללים מוגבלות בתנועות בצוואר ובתנועות גב תחתון עם כאבים המקרינים לרגל ימין.

לטענת המבקשת, מקרה זה בו מתברר כי בפני הועדה הרפואית לא היו עובדות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של המשיב עובר לתאונה ובעיקר הקשור לע"ש ולצוואר והעובדה שהועדה לא התייחסה לכל הרישומים הרפואיים, מצדיק מתן היתר להבאת ראיות בהתאם לפסיקה (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה וברע"א 7682/06 אליהו נ' אלוש).

4. המשיב מתנגד לבקשה.

לטענתו, המבקשת לא הציגה כל מסמך רפואי המעיד על מצב קודם, או המעיד כי לתובע היתה נכות או הגבלה בתנועות ע"ש צווארי עובר לתאונה. תיקו הרפואי של המשיב מעלה מספר תלונות בגין תחושת נימול בכפות הידיים ולצורך אבחון הסיבה לתסמינים אלו עבר המשיב מספר בדיקות לרבות בדיקת CT צוואר, שיצאה תקינה לחלוטין וכן בדיקת EMG  שהצביעה על קיומה של תסמונת תעלה קרפלית בשורשי כפות הידיים. הרישום היחיד בתיקו הרפואי של המשיב, המתייחס לצוואר הינו סיכום ביקור מיום 11.03.08 בו התלונן התובע באופן חד פעמי על כאבים בצוואר ללא הגבלה בתנועה.

מוסיף וטוען המשיב כי בבדיקת MRI   שבוצעה לאחר התאונה, נמצאה פריצה ובלט דיסק בחוליות ונהיר כי ממצאים אלו לא היו עובר לתאונה.

לטענת המשיב, הן הועדה הרפואית מדרג ראשון והן וועדת העררים קבעו את שיעור הנכות בהסתמך על ממצאים אובייקטיבים שנתגלו בבדיקתו הקלינית ולא על סמך תלונותיו הסובייקטיביות של המשיב.

לעניין הטענה שד"ר ברנשטיין טיפל בתובע, טוען המשיב כי ד"ר ברנשטיין אינו רופא המשפחה שלו המטפל בו בקביעות אלא רופא מקצועי, שמסתבר כי טיפל בו פעם אחת בלבד  כ-8 שנים לפני התאונה. בנוסף לד"ר ברנשטיין, התובע נבדק גם ע"י ועדת הערר בה לא היה נוכח ד"ר ברנשטיין.

המשיב טוען עוד כי לא ענה על השאלה בטופס התביעה לקביעת נכות האם סבל ממגבלות דומות, בהיותה בלתי רלבנטית עבורו מאחר ולא סבל מהגבלות דומות בעבר. המבקשת לא טרחה גם להפנות את בית המשפט לאף מסמך ספציפי או לצטט תלונה ספציפית.

דיון

5. הלכה היא, שהבאת ראיות לסתור, בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, תתאפשר במשורה, במקרים חריגים בלבד:

"ראיות לסתור מיועדות למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הוועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הוועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול... פסיקתו העקבית של בית משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד "

ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82.

ראו גם: רע"א 4484/06 מור נ' אישי ישיר חברה לביטוח 1996 בע"מ (19/9/06).